כיצד להשיג טמפרטורה אופטימלית בחדרי צביעה
כשאנו מרכיבים מערכות חימום לתנורי אפייה או לחדרי צביעה, הבעיה האמיתית אינה רק לחמם את החדר – אלא לוודא שהחום יגיע באופן שווה לכל חלק ברכב.
חשבו על זה: רכב קטן ורכב שטח גדול אינם מגיבים באותו אופן לחום. אם תרכיבו את המנורות האינפרא-אדומות באופן שווה על פני הקיר, תסבבו בעיות – החלק התחתון של הרכב יהיה חם מאוד, בעוד הגג יישאר קר.
כך אנו עושים זאת בפועל:
ראשית, אנו בודקים את צורת הרכב. החלק התחתון של הרכב – השלדה והחלקים התחתונים – פועל כמעין “ספוג ענק” שסופג את כל החום. כדי למנוע זאת, אנו מרכיבים מנורות בעלות הספק גבוה יותר בחלק התחתון של הקיר, או פשוט מרכיבים אותן קרוב יותר זו לזו.
החלק העליון של הרכב הוא סיפור אחר – הגג והעמודים רגישים יותר לחום. אם תחממו אותם יותר מדי, עלולות להיווצר בועות בצבע. לכן, אנו מווסתים את עוצמת החום בחלק העליון.
הציוד שאנו משתמשים בו:
אנו משתמשים במנורות אינפרא-אדומות בעלות גלים קצרים. למה? כי הן פועלות מהר מאוד – הן מגיעות לטמפרטורה הרצויה תוך שניות בודדות.
אך מכיוון שיש רכבים בגדלים שונים, אנו איננו יכולים פשוט להפעיל את כל המנורות בו זמנית. אנו מחלקים את הקיר לאזורים שונים, כך שנוכל לשלוט בכל אזור בנפרד. באמצעות מנופי PID, ניתן לווסת את עוצמת החום באזורים השונים. כך ניתן לחסוך באנרגיה, וחשוב מכך – למנוע פגיעה בצבע.
החיסרון:
יש דחף להשתמש בכמה שיותר הספק בחלל קטן, כדי שהרכבים יסיימו את תהליך הצביעה מהר יותר. אך יש עלות לכך – עוצמת החום הגבוהה גורמת לעומס רב על המנורות. מעטפות אלומיניום זולות עלולות להישחק תחת עומס כזה. אנו משתמשים במנורות עם מעטפות מוזהבות או מעובדות באופן מיוחד, כדי שהחום יגיע למקומות הנכונים. אך עדיין צריך להיות זהירים.
אם האוורור אינו מסייע בהוצאת החום מהמנורות, הן עלולות להישרף. זו בעיה פשוטה לפתרון, אך אם לא נטפל בה, נסבול מזמן עצירה של המכונות.